באים בכל שעה משעות היום או הלילה, והם יכולים לאפוף אותי בסלון ביתי באותה הקלות שבה הם יכולים לתקוף אותי בבונקר של היטלר, כי החרדות שלי אינן תוצאה של טריגרים שהם אך ורק חיצוניים . הן ביטוי לזיכרונות ולפחדים שמתקיימים בתוכי . אם אגזור על עצמי גלות מאזור מסוים בכדור הארץ, פירושו שאגיד שאני רוצה להגלות את החלק בעצמי שמרגיש פחד . אולי יש משהו שאוכל ללמוד אם אתקרב לחלק הזה . ומה בדבר המורשת שלי ? רק לפני שעות אחדות התמודד ג'ייסון עם נקודת מפנה בחייו - הרגע שבו החזיק אקדח בידו אבל לא לחץ על ההדק, שבו שקל איזו מורשת ירצה להעביר לילדיו, שבו בחר בנתיב שאינו כרוך באלימות . איזו מורשת אני עצמי רוצה להעביר הלאה ? מה אותיר אחרי בעולם אחרי מותי ? כבר בחרתי לוותר על הסודות ועל ההכחשה ועל הבושה . אבל האם באמת השלמתי עד תום עם העבר ? האם יש עוד דברים שעלי לפתור כדי שלא אנציח עוד כאב ? אני חושבת על אמהּ של אמי, שמתה פתאום בשנתה . על אמי, שהאבל שחשה בגלל הטראומה שבאובדן הפתאומי הזה בילדותה נטע בה רעב ופחד כבר מגיל צעיר מאוד, ושהעבירה לבנותיה שלה רגש בסיסי ועמום של אובדן . ומה אני עצמי אעביר הלאה, פרט לעור...
אל הספר