402 מרדכי נאור מקובל לחשוב , הן בתקשורת והן במחקר , כי במיוחד לתקשורת הכתובה , ולשורה ארוכה של עיתונאים , היה חלק בלתי מבוטל בזחיחות הדעת שפשתה בציבור הישראלי בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים , בהתבשמות הבלתי נלאית מהמרחבים החדשים שהגדילו את שטח המדינה פי ארבעה ובנאמנות הכמעט עיוורת למידע שסיפקה מערכת הביטחון בנוסח " מצבנו מעולם לא היה טוב יותר " . ב- 1974 אמר פרופ ' שלמה אבינרי , בעת שסקר את פגמי העיתונות בשנים הקודמות : בתחום הבטחון , וכל מה שנובע ממנו , התנהגות העיתונות הישראלית דומה יותר מדי להתנהגות במשטר טוטאליטארי . אין מצביעים על פגמים , הכול מלא שירים ותשבחות , קושרים כתרים למצביאים וסוגדים לפני המוסד ] . . . [ העיתונות הסתפקה במה שנאמר לה ש " הכול בסדר " ובכך שירתה שירות-דב את עניין בטחון המדינה עצמו . 1 ואם אין די בכך , ראוי להזכיר את " קדחת האלבומים " שתקפה את המדינה בשנה שלאחר מלחמת ששת הימים . את רוב האלבומים , וכן שורה ארוכה של ספרים מלאי פאתוס , כתבו וערכו עיתונאים ועורכים מן השורה הראשונה . הנה כמה שמות לתזכורת : אֹהד זמורה , רפאל בשן , שבתי טבת , משה שמיר , משה...
אל הספר