הקדמה

10 אתי אלישע, ענת זליג, אורי תימור ( קבועים מראש ) שאינם בשליטתם ( כגון תורשה, תת – מודע, חוויות ילדות וכד' ) . מודל זה הוביל לתפיסתם של עבריינים כחולים שסובלים מפתולוגיה אישיותית או מחלה נפשית, שיש לטפל בהם כמו בכל חולה אחר . אמנם "הממצאים" של לומברוזו ותלמידיו בנוגע למקור המולד של ההתנהגות העבריינית הופרכו וטיעוניהם אינם מקובלים כיום, אבל דרך החשיבה הפוזיטיביסטית, שהתמקדה בעבריין ולא בעבירה, הניחה לראשונה תשתית תיאורטית ומדעית לחקר תופעת העבריינות, הסיבות והגורמים לה, ומתוך כך גם אפשרויות הטיפול בעבריינים עצמם ( שוהם ועמיתיו, 2009 ; 2013 , . Stephen et al ) . רעיונות חדשים אלו, ברוח הפסיכואנליזה שנשבה ממרכז אירופה, אומצו גם במערבה ובהדרגה גם בארצות הברית, ומשם התפשטו במחצית הראשונה של המאה ה – 20 לשאר מדינות המערב . גישות אלו השפיעו על הטיפול בעבריינים הן במסגרות סגורות ( בתי סוהר, מוסדות לעבריינים צעירים ) והן במסגרות פתוחות בקהילה ( שירותי מבחן ) . את השיטה הפעילו בעיקר פסיכיאטרים, כשבהמשך הצטרפו אליהם אנשי טיפול מתחומי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וקרימינולוגיה, שהחלו לעבוד במוסדות ...  אל הספר