120 רחל עופר כל קורא מציב את גבולותיו שלו ביחס לעיצוב השירי - הלגיטימי בעיניו - של הדמויות המקראיות . הרקע הדתי, התרבותי והחברתי של הקוראים השונים משפיע על יכולתם או על רצונם להכיל תיאורים מסוימים של הדמויות המקראיות . כל קורא מוזמן אפוא לשרטט לעצמו את "גבולות הגזרה" שלו : האם אפקט ההנמכה המאפיין את השירים שלהלן הוא מבחינתו חילול הקודש, או שהוא נתפס בעיניו כדרך ראויה לעורר אותנו למחשבה מחודשת, הן על סיפורי התנ"ך והן על חיינו, כפי ששירה איכותית אמורה לעשות . שחיטת 'פרות קדושות' 87 מאת יהודה עמיחי, אשר בו נעסוק כעת, בשיר "המלך שאול ואני" שאול המלך מתואר כאדם אמביציוזי, כוחני, שלא לומר אלים, והמשורר מאיר אותו באור פרודי . שירו של עמיחי מנפץ את מיתוס הגבורה ביחס לדמותו של שאול המלך, ועל כן הוא משמש נקודת ציון רבת חשיבות במהלך האידאולוגי, התרבותי והפסיכולוגי המשתקף בשירים השונים העוסקים בגבורתו של שאול . שיר זה מתאפיין בניפוצן של אמונות ודעות שנתפסו ככמעט מקודשות, וזאת בדומה לרבים משיריו האחרים של עמיחי . עמיחי מנמיך ומגחיך את דמותו ההרואית של שאול המלך, ויחסו אליו שונה בתכלית מהיחס המובע ב...
אל הספר