216 אורנית רמתי דביר הבסיס לארגון של המרחב ושל השיעורים - הלמידה מתקיימת בחלוקה מגדרית, ועל פי תוכנית לימודים ייעודית לכל קבוצה . הגוף בשיעורים אלה חשוף יותר מאשר בשיעורים אחרים, הוא ממוקם ונע במרחב, והלמידה עצמה מכוונת לפיתוח מיומנויות גוף וכישורים קוגניטיביים וחברתיים באמצעות הגוף . החינוך הגופני מצהיר על מחויבותו לשוויון בין ותוך מגדרים, אולם בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, לא רק שהערכים החיוביים המיוחסים לתחום לא תמיד מתממשים אלא שחלק מהתלמידות במקרים מסוימים חוות הדרה . הדרה בהקשר זה מתייחסת לסילוק מהשיעור או בידול מהכלל, וגם להדרה עצמית של תלמידות . המחקרים הראשונים שעסקו בחינוך הגופני מנקודת מבט פמיניסטית נערכו בשנות ה- 80 של המאה ה- 20 ועסקו בחלוקת המשאבים, בנגישות למתקנים ובהזדמנויות להתנסות . בשנות ה- 90 המחקרים עסקו בחינוך הגופני הממוקם, כלומר במשמעות של ההקשר שבו הוא מתקיים . הם העלו את הטענה שהתחום הוא גברי בבסיסו ולכן אי-השוויון מובנה בו . כמו כן הם עסקו באופנים שבהם התחום משעתק את הארגון ההיררכי של המגדר ומשמר תפיסות סטריאוטיפיות של נשיות וגבריות ( Flintoff and Scraton, ...
אל הספר