10 חגי כנען | ירון סנדרוביץ ריקה . המשכנו לדבר כששוטטנו באופיצי, שהיה ריק מאדם, ומשם עם מטריה ברחובות הגשומים של העיר . חגי נזכר במקומות שונים שבהם בילה בנעוריו . מכך נולד דיבור על הזיכרון, על התהוותו, על השתנותו . למחרת בלילה, כשחיכינו בשדה התעופה ברומא לטיסה חזרה לישראל, גם הקלטנו את השעתיים האחרונות של השיחה . הבנו שנכון לנו להמשיך באופן קבוע את הדיבור על הנושא . אך לאחר ששבנו ארצה לקח לנו זמן למצוא לכך פנאי בזרם העיסוקים שלנו . אז הופיעה המגפה, ואיתה הסגרים והבידוד החברתי, מה שפתח באופן מפתיע הזדמנות להמשיך לדבר בדרך חדשה . אחת לשבוע שוחחנו בזום, באופן ממוקד, על נושא אחד מתחום הנושאים שקשורים לפנומנולוגיה של הזמן שאותו קבענו לעצמנו . הקלטנו את כל השיחות הללו . לא הייתה לנו תכנית סדורה, והדברים צמחו והתפתחו באופן אורגני מתוך השיחה, כאשר בסופה של כל פגישה התברר הנושא שעליו נרצה לדבר בשיחה הבאה . כך, תוך כדי הדיבור, נוצר לנו סדר יום, שהניואנסים שלו המשיכו להעסיק אותנו גם בהתכתבויות במייל, תובנות שנשלחו בווטסאפ, בשיחות בטלפון, ומאוחר יותר, ביציאה מהסגר, שוב בפגישות פנים אל פנים . הדיבו...
אל הספר