116 בנימין איש שלום המושקעת בבניין עולמו הרוחני של האדם נתפסת לא במונחים 269 של עיון והתבוננות בלבד, כי אם מתוארת כ״תכונת ההקשבה״ . וביתר דיוק נאמר : יחס ההקשבה אל השכל הוא כיחס המחשבה 270 הדיבור וההקשבה הכרוכה בדומייה הם מצבים שלאל הדיבור . פעילות וסבילות . כשהאדם עומד בפני קבלת השפעה עליונה, שרוי הוא בסבילות, היינו בדומייה, כשם שהוא מדבר, כלומר פעיל, שעה שהוא משפיע . ודין אחד בעניין זה לאדם ו״לעולם השכלי כולו״ : העולם השכלי כולו, ועמו ענפיו כולם [ . . . ] מתחלפים הם במצב של עתים חשות, עתים ממללות . כשהמעמד הוא בתור הכנה לקבל את ההשפעה העליונה, הרי הכל חש ודומם . וכשהמצב בא לידי חמדה, שהמקבלים כל אחד ישפיע על מה שהוא למטה ממנו אז המילול מתחיל . ואצל בני אדם הענין גם כן מתחלף . 271 הסדר ההייררכי שתיאר הרב קוק, לאמור : גוף, דמיון, רגש, שכל ואור ההקשבה העליונה - סדר זה לדעתו ״איננו בדין של יחידים לבדם, אלא הוא דין באומה שלמה והדברים מתיחשים לעומת תקופות 272 רעיון זה בדבר התפתחות המחשבהשונות במהלך החיים שלה״ . 273 אך בתפיסתו שללאורך ההיסטוריה הוא, כידוע, הגליאני מובהק . הרב קוק הוא מעוגן ...
אל הספר