דורון מצא 230 שמיקמו אותו כשלוחה של המערכת הערבית המזרח ‑‑ תיכונית העוינת . אין פלא שהבניית ה"אירוע" דרך אותם הקשרים הפכו אותו מנקודת המבט הממסדית לבעל קונוטציות לאומניות ברורות, וכפועל יוצא מכך למבחן כוח עתידי בין מחולליו לבין הממסד הישראלי . בהיבט זה, ה"אירוע" פורק ממשמעותו כ"יום האדמה" ‑ עניין הקרקעות נתפס כאמתלה למהלך התנגדות פוליטי ‑‑ לאומי שמשמעויותיו נרחבות, כפי שניסח זאת מאיר זורע, מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, בריאיון ל ידיעות אחרונות ( 1976 . 3 . 26 ) : "אם רוצים לעשות מרי אזרחי ‑ הרי שכל עילה טובה לכך ‑ ואדמות בוודאי [ . . . ] באזור רגיש כמו שלנו אין סוס טוב יותר למסיתים מאשר נושא האדמה" . ה'אירוע' בהקשרו הפוליטי הפנימי סוגיית השימוש בקרקעות כמנוף פוליטי ערבי ‑‑ פלסטיני לטובת מימוש יעדים לאומיים הוצג בשיח הממסדי גם בהקשר של מאבק הגורמים ה"מתונים" בגורמים ה"קיצוניים" . הקשר זה הגדיל אף הוא את תכולת ה"אירוע", והקשרו המצבי הורחב לשדה עשיר יותר במשמעויות פוליטיות . המחשה לכך מופיעה בטקסט שכתב אלי רכס סמוך לאירועי "יום האדמה" שפורסם במאי 1977 במסגרת פרסום הסקירות של מכון שילוח, תחת ה...
אל הספר