236 עירית קליינר - פז הנוכחית של המאה ה- 21 ניתן לראות התפתחויות רבות ברוח זו, לפיהן תפקיד וזהות מגדריים נחשבים לא כתוצר של מבנה ביולוגי "טבעי" אלא כתופעה חברתית שנרכשת בתוך שדה שיח מסוים . הוגות פמיניסטיות כמו ננסי צ'ודורו ( 1989 Chodorow, ) וקרול גיליגן ( 1995 Gilligan, ) השפיעו עמוקות על תפיסת העצמיות . באותו קו האריס מתארת את הזהות כתופעה שיש בה היבט יציב, אך חלק גדול ממנה הוא נזיל ומשתנה הרבה יותר מכפי שנהוג להאמין ( האריס 2013 [ 1991 ] : 394 ) . האריס, בנג'מין, צ'ודורו, באטלר ואחרות אינן מבדילות בין "הסובייקט" לבין מגדר, וטוענות שהמגדר הוא קטגוריה כה ראשונית בעיצוב הזהות העצמית על ידי החברה עד שהוא שווה-ערך ל"אני" . הסובייקט לפי תפיסה זו איננו כלל "משהו" אלא הוא מילה שניתן ליצוק לתוכה תכנים משתנים, משבצת ריקה שהחברה ושדה השיח מכתיבים כיצד למלא אותה בתכנים כמו מין, מגדר, שיוך אתני, הישגים וכיוצא באלה קטגוריות חברתיות שונות . האריס מוסיפה כי עבודת הפירוק הפוסט-מודרנית של הגדרות זהוּת בטיפול משחררת את המטופלת מ"מעמד של אובייקט גרידא, כך שהיא יכולה לשכון בתוך הסובייקטיביות שלה" ( האר...
אל הספר