הקדמה

14 עירית קליינר - פז כבועה אטומה של יצרים, חרדות, הגנות והפנמות המתנהלת במנותק מעולם האנשים האמיתיים שבסביבתו . הנוירוזה, כותב פרויד, הינה א-סוציאלית, מתעלמת מהגיון ומציאות ומעדיפה את הדמיון, וכך גם הפסיכואנליזה במידה מסוימת, מתרחקת מהממשות של הקיום החברתי ומתכנסת בבועה שבה יש רק מטפל . ת ומטופל . ת, מנותקים מהקשר ומהשפעות הסביבה החיצונית . שתי העובדות הללו יוצרות פרדוקס מעניין : מחד, לאן שלא נפנה את מבטנו בשדה הטיפול והתיאוריה הפסיכואנליטית ישנו דגש על יחסים : יחסי אובייקט, השקעה של אנרגיה בזולת, התקשרות, זולת-עצמי - מהיחסים הראשוניים שעיצבו את נפשה של המטופלת ועד יחסיה עם חבריה, ילדיה וכמובן בן זוגה . מאידך, הדגש הקליני בפסיכואנליזה מכוון לחקירה של היחיד במבודד מקשריו הממשיים . הרעיון של טיפול ישיר בזוג וביחסים משפחתיים המתקיימים בפועל התפתח מאוחר יחסית ובאפיקים צדדיים של התיאוריה, המחקר והפרקטיקה הקלינית . האמונה המרכזית בפסיכואנליזה גורסת כי הצמד שבו תתרחש ההחלמה מדפוסי יחסים גרועים יכול להיות אך ורק הצמד הטיפולי . רק בתהליכי העברה והעברה נגדית, ישתחזרו מערכות היחסים השונות ויעוצבו...  אל הספר
רסלינג