30 איבון טייטל בהתאם לשיקול דעתי המקצועי או שמא עליי לפעול על פי הכללים שקבעו ה"אבות המייסדים" ? בכל פעם שאני סוטה מהכללים, אני חשה אי-נוחות וחשש שמא אני חוטאת לאמת, גם אם לתחושתי היה ראוי לעשות כן . העיסוק בגבולות נובע מילדותי ומהיחסים המוקדמים שחוויתי . בבית שלי החינוך והגבולות היו נוקשים, אך בה בעת עשיתי ככל העולה על רוחי . בילדותי למדתי בבית הספר הצרפתי "אליאנס", בית ספר שהיה נהוג בו חינוך ספרטני, שמרני ונוקשה : ילד שמאלי נדרש בעל כורחו לכתוב ביד ימין, לילד כפוף הניחו ספרים על הראש כדי לתרגל הליכה זקופה, ועשו כן לעיני התלמידים שהתבוננו בו בסקרנות ובחשש . כל סטייה מהכללים - ובכלל זה אי-הכנת שיעורי בית כיאות, כתב יד לא ברור ונקי ( כתבנו בעט ציפורן, והסבירות לכתמי דיו הייתה גבוהה למדי ) , אי-ידיעת התשובות, כישלון במבחן, הופעה מרושלת - הייתה סיבה להענשה, להלקאת גב היד או הישבן . גדלתי בחברה דתית ושמרנית - קוד הלבוש, ההתנהגות ושמירת המצוות היו ברורים ומוחלטים . כך גם בבית : אימי הייתה אישה חזקה, היא הייתה לי אב ואם גם יחד . היא הייתה חמה, אוהבת ומפנקת אך גם סמכותית להפליא, ודי היה במבט ...
אל הספר