אלדד בק 88 מה שעניין אותי בקומוניזם היה התאוריה שלמדתי באינטנסיביות רבה . קראתי את כתבי מרקס, אנגלס, לנין, סטלין, מאו דזה דונג ואחרים . כמובן, סטלין היה דיקטטור נפשע שרצח מיליוני אנשים, אבל הוא היה גם זה שתוך זמן קצר למדי הפך את שטחיה הכפריים הנחשלים של רוסיה לשטחי תעשייה מפותחים - תרומה תרבותית גדולה - וזה שהצליח להביס את ה'ווהרמאכט' הגרמני, הצבא הטוב ביותר במלחמת העולם השנייה, הישג צבאי מרשים ביותר . אם מסתכלים על ההיסטוריה לא רק מבחינה מצפונית, יש בהחלט סיבות לראות את סטלין אחרת . לשאת אותו על כפיים, כפי שעשינו זאת אז, זה דבר לא מוצדק אינטלקטואלית ומצפונית . בחלוף השנים סיפר וופלגנג : על מאו ידענו מעט מאוד . הוא היה רחוק מאוד, אבל לאחר שהסתייגנו חריפות מהאימפריאליזם האמריקני וגם מהאימפריאליזם הסובייטי, היינו זקוקים לדמות קונקרטית כלשהי לתעמולה . מאו סימל מעל לכל תקווה - אם כי תקווה מטעה . לאחר שמסך הקומוניזם בסין הורם קמעא בעקבות מותו, ניתן היה לראות זאת ברורות : מהפכת התרבות של מאו הייתה פשע, שכדוגמתו יש מעטים בהיסטוריה האנושית : הוא כל כך הסית ילדים, ‘המשמרות האדומים', שהם הפכו לר...
אל הספר