ישיבה חמישית : הגישות הטיפוליות וההבדלים ביניהן 219 של הסתגלות פעילה של האדם לסביבתו . אין זה סוד שאף אנחנו, כמו מר ורטהיימר, הצגנו גישה זו כתגובת נגד למר וונדט ומיסטר טיצ'נר . גישתנו, כמו גישתו של מורנו, פרופסור פרויד, הושפעה בעיקר מתורת האבולוציה של דרווין . ואולם, בשונה מגישתו, טענתנו המרכזית היא שהאדם מתפקד בעולם באופן שנועד לאפשר לו הסתגלות אופטימלית לסביבתו . לפיכך, לא יהיה נכון לדון בנפש האדם כמבנה הניתן לפירוק למרכיבים, וודאי שלא יהיה נכון לחוקרה בתנאי מעבדה שאינם סביבתו הטבעית של האדם . “רבותיי המלומדים, הנפש וההכרה התפתחו במטרה אחת ויחידה — להנחות את כלל התנהגותו והסתגלותו של האדם לסביבה, בשל הצורך בהישרדות . אי לכך, השאלה המרכזית שיש לענות עליה במחקר היא : 'מהי הפונקציה או המטרה של כל פעולה התנהגותית ? ' “על אף התייחסותה של גישתנו לחקר ההתנהגות הגלויה של האדם, כפי שעשו הביהביוריסטים, אי אפשר לשייכנו לאסכולה הביהביוריסטית משתי סיבות מרכזיות : האחת, התרחקותנו מגישות מחקר וניסוי מדעיות אובייקטיביות המבוצעות במעבדה ותחת כלי מחקר קבילים ; השנייה, לפי הביהביוריסטים התנהגות האדם ...
אל הספר