לילך רוזנברג-פרידמן ונעמה טייטלבאום-קריא 226 ב- 1995 נפל דבר בישראל . צעירה בשם אליס מילר הגישה עתירה לבג"ץ ובה דרשה להתקבל לקורס טיס . השאיפה והעתירה של מילר ביטאו עידן חדש שבו צעירות ביקשו ליטול חלק בכל תחומי המרחב הציבורי, כולל אלה שנתפסו "גבריים" במובהק, מתוך תודעה עצמית ורצון למימוש אישי . עתירתה של מילר התקבלה, ופסק הדין בבג"ץ זה היווה נקודת מוצא לשילוב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל בכלל ובקורס טיס בפרט . השופטת דליה דורנר טענה בפסק הדין כי אפליית נשים בצה"ל אינה פוגעת רק בהן, אלא בחברה הישראלית כולה . השופטים קבעו, לראשונה, כי מענה שונה לאדם על בסיס מינו ( בתחום שאינו רלוונטי להבדל ביולוגי ) והדרה על בסיס מגדרי הם בהכרח אפליה פסולה . ניתן לראות אפוא בבג"ץ מילר, בעצם העתירה ובפסיקה כאחד, בבוּאה לתמורות שחלו במעמד האישה בחברה הישראלית בכללותה בעשור החמישי של מדינת ישראל . עתירות נוספות לבית המשפט העליון שעניינן שוויון מגדרי אפיינו עשור זה . ברוב העתירות הועלו סוגיות של היפרדות ושל שונוּת על בסיס מגדרי אל מול אפליה מגדרית . בבסיסן עמדה השאלה : האם הפרדה המושפעת מזהות מגדרית פסולה מעיקרה...
אל הספר