שהם סמיט / התרנגולת שהלכה אחורה: נורית זרחי כפי שסיפרתי לעצמי (ולילדיי)

החושך צבע הצבעים | 31 אוקונור ההתרחשות היא המובילה, ולא פעם אל אקטים של אלימות קיצונית . יצירתה שורצת חורשי רעה, מטורפים, מעוותי נפש, אנטיקרייסטים, רוצחים עם קבלות ושאר טיפוסים שכמותם ניתן לפגוש במציאות עצמה, במרחבי חגורת התנ"ך ; ואילו הרוצח הממשי היחידי שאני מצליחה להעלות בדעתי מכלל יצירתה 22 . בפרוזה של של זרחי, נשלה מן התנ"ך עצמו ( אדוניה, בסיפור "מעבר לתהילים" ) זרחי אלימות פיזית נדירה, ובמידה שהיא מתרחשת, מותקת אל טריטוריה מיתית או פנטסטית, המהווה פילטר מרכך . עם זאת, דווקא ביצירתה לילדים — בספרות ובשירה — מצאתי שלל גילויים של אכזריות, אפלה, רוע, כעס, לעגנות, התנשאות, והכרה בהיותם של כל אלה חלק בלתי נפרד ממורכבות הקיום האנושי . אדם טוב 23 ? אכן, אצל זרחי, כמו בחיים, ילדים ( ומבוגרים ) אינם מלאכים, פשוט קשה למצוא מפני שלהיות טוב איננו טבע האדם . ילד, טבעי שיהיה אגוצנטרי . הטוב מצריך חינוך, ובחינוך יש גם ממד של אילוף . "מה שאת צריכה לעשות איתנו זה לאלף אותנו", אומרים ווילברס וזילברס, צמד ג'וקים שאך לפני רגע היו מזלגות, למכשפה הקטנה, הכושלת, אמורי אשיג 24 . אטוסה "אני לא רוצה", היא מ...  אל הספר
הוצאת גמא