13צ'זרה בקריה אינני מוצא שום חריג לאקסיומה הכללית הקובעת שכל אזרח צריך לדעת מתי הוא אשם ומתי הוא חף מפשע . אם לממשלים מסוימים נחוצים צנזורים 13 או כל סוג אחר של שופטים הפועלים באופן שרירותי, הרי הנחיצות הזאת מקורה בחולשת המבנה שלהם, ולא בטבעו של שלטון מאורגן היטב . האי-ודאות של האדם בכל הנוגע לגורלו הקריבה לעריצות הסמויה קרבנות רבים יותר משהקריבה אי פעם האכזריות הציבורית והרשמית . האכזריות הזאת מעוררת סלידה בנפש האדם יותר משהיא מדכאת אותה . העריץ האמיתי מתחיל תמיד בשליטה בדעות, ובכך מונע את האומץ, שאינו יכול לזרוח אלא באור הבהיר של האמת, באש הרגשות או באי-הכרה של הסכנה . אבל מה יהיה העונש הראוי לפשעים אלו ? האם המוות הוא העונש הנחוץ והמועיל באמת לביטחונה של החברה ולסדר הטוב בתוכה ? האם העינויים ועונשי הגוף הם עונשים צודקים המשרתים את התכלית שלשמה נוצרו החוקים ? מהי הדרך הטובה ביותר למנוע פשעים ? האם אותם עונשים עצמם מועילים במידה שווה בכל הזמנים ? איזו השפעה יש להם על אורחות החיים ? ראוי לשקול את הבעיות האלה באותו דיוק גיאומטרי שהערפל הסופיסטי, פיתויי צחות המבע והספק הפחדני אינם יכולים...
אל הספר