א נ י ט ה ש פ י ר א 600 כדי להעביר מסר שבד בבד עם צדקת המלחמה ההיא, כל מלחמה היא זוועה ואין בה לא צדיקים ולא טהורים מחטא . המסר הוא אפוא מסר פציפיסטי בעיקרו . קניוק אינו שואף כמוריס לתת לקורא תמונה אובייקטיבית לכאורה של הסיפר ההיסטורי . הוא משמש לקורא כמורה הדרך בממלכת השאול של המיתולוגיה היוונית : הזיכרון ותמונת המציאות שמקבל הקורא עוברים את תיווך המחבר, את העיבוד שלו באמצעות התודעה שלו ושל המודלים הספרותיים המקובלים עליו, במודע או שלא במודע . במאמר זה אני מבקשת להתמקד בסוג אחר של כתיבה, הלוא היא הכתיבה האוטוביוגרפית בת הזמן : יומנים ומכתבים . ההיסטוריוגרפיה והספרות מושתתות על קיומו של גורם מתווך בינינו לבין החוויה ההיסטורית, ואילו יומנים ומכתבים מאפשרים לנו לשחזר את החוויה של בני אותו הדור, בצורה החשופה והקרובה ביותר, לאותה חוויה אותנטית שהם עצמם חוו . על הכתיבה בת הזמן אפשר לשאול שאלות כגון כיצד הפנימו הכותבים את אתוס התקופה ? כיצד הם פירשו לעצמם את המציאות ? מה היה ההביטוס הרגשי והפיזי שלהם ? כיצד הם הגיבו למצבי לחץ, למציאות משתנה ולבעיות במישור האישי ובמישור הלאומי ? תרבות כתיבת י...
אל הספר