ת י ק ת ה א ד מ הש 142 מעבר למתקפה הנקודתית ששדה עורך כאן על בני . זוליצירה אינסטינקטיבי נראה שיש כאן גם – ודרכם גם על הדת היהודית ועל היהדות בכלל – זמנו , לפי הבנתו של שדה , בנוגע לנושאים שבהם צריכה , אמירה עקרונית יותר לפי שדה היא אינה נדרשת כלל לגעת בעולם : היצירה האמנותית לעסוק בחברה או בבני האדם ובמערכות היחסים ,כלומר בטבע,הבמשמעותו הרחב שבו עליה – ולמעשה הנושא היחיד – הנושא המרכזי . שאלו מקיימים ביניהם זה, זמנית- להתמקד על מנת שתוכל להיחשב ליצירה שיש לה משמעות על תשוקתי הגדולה היא : "בתחילת הספר הוא אף מצהיר . אלוהים ויחסו אל היחיד לשוב ולהגיע לידי דיבור עליו דרך הדיבור על, פנים-כל-או על,היםלדבר על אלו 73 " . העולם ן קשה להימנע מ , כאשר בוחנים את מכלול יצירתו של שדה ,עם זאת כתיבתו היא ; המסקנה שהנושא המרכזי כמעט בכל כתיבתו הוא שדה עצמו וגם כאשר הוא כותב יצירות בדיוניות הן מכילות ,כמעט תמיד אוטוביוגרפית 74 . במידה רבה יסודות אוטוביוגרפיים לא, ככל הנראה ,שדה עצמו,אף על פי כן לבין העובדה שבפועל דיבר"לדבר על אלוהים" ראה שום סתירה בין רצונו ; הסיבה לכך קשורה לאופן שבו הוא תפס את העולם...
אל הספר