לאחר ארבעים שנות הוראה

[ 153 ] ככה זה היה ישראל, תחום שמיעטתי עליו לכתוב, כשההיסטוריה של הציונות והיישוב היא מעין שלב מקדים למדינה, כבר הייתה סיפור אחר, המחייב גישה שונה . מה אמור להיות המבנה של ספר כזה ? בדרך כלל, למשל כשכתבתי על ברל או על אלון, היו נושאים שלא עסקתי בהם, אם משום שלא עניינו אותי והנחתי שגם לא יעניינו את הקוראים, או משום שסברתי שעיסוק בהם ישנה את מבנה הספר ואת מוקד העניין שלו, למשל בביוגרפיה של אלון, שכאמור עצרתי בערך במחצית חייו . בביוגרפיה של ברנר לא עסקתי בתחום חשוב, הלא הוא ברנר כמבקר ספרות . לא חשתי שאני מוסמכת להביע דעה על כך . אך בספר כולל, כמו תולדות היישוב, הציונות ומדינת ישראל, אינה מותרת לי אותה דרגת חופש שהייתה לי בספריי הקודמים . כאן הייתי חייבת לחשוב על הקורא המצוי, שבהרבה מקרים זה יהיה הספר שישמש מקור למידע שלו על ההיסטוריה של ישראל, ויעצב את גישתו כלפיה . בניגוד להתרסה שלי מאז ומתמיד, שכשאני כותבת אינני חושבת על הקורא הפוטנציאלי, הפעם הייתי חייבת לחשוב עליו ולקבוע את סדרי העדיפויות שלי בספר, אגב הבנה שזה יהיה כנראה הספר היחיד שהנדרשים לעניין יקראו על ההיסטוריה של מדינת ישראל ....  אל הספר
עם עובד