[ 61 ] ככה זה היה העצמיים והזעם על הגורל שהמר לה מילאו עתה את עולמה . בנו לא נמצא לרסן את נטייתה להיעלב מעלבונות מדומים, לפתח מריבות על לא דבר . היא בחרה לנסוע למלון לחג הפסח . אך למחרת הסדר היא טלפנה שנבוא לקחת אותה – לא טוב לה שם . התסריט הזה חזר על עצמו פעם אחר פעם . וכשהייתה מתארחת אצלנו לשבת, הייתה נעלבת מזה שהיא לא מוקד העניין של כולם ודורשת שנחזיר אותה הביתה . את נחמתה מצאה במועדון קלפים סמוך לביתה ששיחקו בו רמי ופוקר, משחקים שהכירה מאז ומתמיד ושמשכו פולנים כמוה . אך החזרה בערב הביתה הייתה קשה יותר ויותר : העיתונות דיווחה על תקיפות של קשישות, והיא דימתה שבחדר המדרגות שלה מסתתר איזה מתנקש אלים . הפחד מפני חדר המדרגות האפל, מפני מישהו האורב במסתרים, נהפך תוך זמן קצר לאובססיה . רוזה החלה לדבר על מעבר לבית אבות, או מה שנקרא היום "דיור מוגן" . נודע לי על מוסד שזה עתה נפתח בכפר סבא . זה היה מרכז ורה סלומונס, דיור מוגן ברמה אחרת מזו שהייתה מקובלת אז . הוא נועד ליוצאי מרכז אירופה, אך לראש העיר כפר סבא הייתה השפעה, והוא הצליח להשיג לרוזה דירה בבניין : שמי היה ידוע לו כמי שלימדה שנים אחדו...
אל הספר