[ 52 ] אניטה שפירא רציתי לראיין כמה מוותיקי הגדוד בתל יוסף [ תרגיל בזיכרון : מי הם היו ? היה אליעזר כנעני, שהופקד על התקשורת ; היה חנוך רוכל אדום הזקן, אחיו של האלוף אבידר ; והשלישי – זאב און, מראשי קונצרן חברת העובדים ] . המפגש הראשון איתם לא היה מוצלח . הם לא התרשמו ממני והתייחסו אליי בביטול ובהתנשאות . "יש כבר חוקר", אמרו, תלמיד לתואר שני של ישראל קולת, שמראיין אותם . "הוא רציני" . "אבל גם אני תלמידה לתואר שני ורצינית", התחננתי . הם לא התרצו . לאחר תחנונים נוספים, הם נתנו לי הזדמנות : "טוב, תשלחי לנו שאלות, ואנחנו נראה" . אלוהים עשה עימי חסד, ויום אחד התינוק ישן אחר הצהריים שלוש שעות רצופות, ואני ישבתי והעליתי על הכתב שאלות . לאחר שקיבלו את השאלות נמס הקרח ונוצרה כימיה . החוקר ה"רציני" מירושלים התברר כלא יציב, וגם לא היה מוכן להיענות להזמנתם לאכול איתם בחדר האוכל של הקיבוץ, ואולי הוא גם סירב ללכת לראות את הפרוטזה של טרומפלדור, סיור חובה לכל מבקר . האם ההסתייגות ממני נבעה רק משום שסברו שאין טעם להתראיין פעם שנייה, או משום שאישה צעירה בחצאית מיני ושיער גולש חשודה ב"אי-רצינות" ? גם הם ...
אל הספר