ב. עמדתו של דובנוב

37ה ה י ס ט ו ר י ו ס ו פ י : מ ג ר ץ ו ע ד ב א ר ו ן ה מ ע נ ה להתנגדות עקרונית לפריודיזציה האופייניתדובנוב ביקורת זו מובילה את הנעשית על פי דפוסי ,המקראי-של ההיסטוריה היהודית בעידן הבתר היצירה הספרותית : "התלמוד, הגאונים, הרבנים, המסתורין, וההשכלה" . ולא אתפריודיזציה זו משקפת את "תולדות הספרות", דובנוב שללדידו 58 הרחב" . "תולדות האומה במובן מולדתה של הוא קבע בצורה נחרצת כי ת, הוא חיצוני : תפיסה זו, שהנחתה את ההיסטוריוגרפיה המדעי ההיסטוריוגרפיה המדעית שלנו הורתה ולידתה באירופה המערבית בכיפה תורת ההתבוללות : באמצע המאה התשע עשרה, בשעה שמשלה היהדות אינה אומה אלא קיבוץ דתי בלבד . ההיסטוריוגרפיה נגררה אחרי 59 טיפלה ביהדות . ישראלהחי של עםצוריבהזרם הכללי, ויותר משטיפלה והיאעמוקות, דובנוב, שממנו הושפע גרץורת זו מוטחת בעיקר כלפיביק חוזרת ומעלה את הבעייתיות האופיינית להיסטוריוסופיה היהודית מאז ימי אצל : הקיום היהודי נתפס מבעד לעדשת הטקסטים והרוח, וזאת אפילורנ"ק בצדק, כי עמדה זו אינה מעניקה משקל ראוי טוען, דובנוב . גרץכותב כמו לעם כאישיות חיה, המייצר גם טקסטים ומארג תרבותי אבל אינו בלוע בהם . ...  אל הספר