הסיבות להיווצרות ההטרונימים 129 מלך, עם וכדומה גם יחד מתקיימת רק כי בראותו את כל אלה בעיני רוחו “הייתי הם, עשויים באלוהים באמצעות מהותו של דמיוני“ ( סה“נ : 477 ) . פסואה כותב שתפיסתו את העולם, כלומר יכולתו לראות הכול, היא אלוהית . החלום הופך אותו לאלוהי : “הכול בי הוא חלום נייטרלי / של עצמי, של היקום ושל אלוהים . “ ( הע“ל : 315 ) . כאשר פסואה מצליח לחוש את האובייקטים החיצוניים כפנימיים, הוא חש גדולה ונפשו מתרוננת . בהופכו את השמיים לשלו, הוא חש שנהפך, גם אם בסתר, לגרם שמיים, ויש לו האינסוף שלו ( סה“נ : 73 , ח“ה : 21 ) . סוארש חותר אל האינסוף וסבור שניתן להגיע עדיו ( סה“נ : 402 ) . בהיותו שרוי במצב המתאים, כשיש לו אופיום בנשמה, לא נחוץ לו שום גירוי חיצוני . לפעמים חלומותיו תופסים את מקום העולם החיצוני ונהפכים ליקום על כל אשר בו ( שם : 402 ) . לפי עדותו, כל ההנאות הגשמיות מתאפסות אז . ברור מאליו ששום דבר אינו יכול להשתוות לתחושה שכמוהו כאלוהים . תחושת השכרות המאושרת או ההרגשה שיש לו אופיום בנשמה ( שם : 403 ) , מקורן בחוויה שהוא מכיל בקרבו את תבל כולה . נפשו מפקדת אז על היקום כולו ( שם : ...
אל הספר