116 אספת עם בנפש אחת “הפכתי פיסה מחיי לעילפון“ ( סה“נ : 204 ) . הוא חש מקוטע ואינו מצליח לשוב ולחבר את חלקיו ( הע“ל : 322 ) . ביטחונו בעצם קיומו אבד לו, ולכן העלה את הסברה שהוא אינו אלא חלומו של זולת כלשהו או דמות ברומן ( סה“נ : 249 , 110 ) . סוארש מתאר בפרוטרוט נתק זה כאשר הוא מידמה לנוסע הנמצא בעיר זרה, ואין לו שמץ של מושג כיצד הגיע אליה . הקורה לו דומה בעיניו לאירועים בחיי אנשים שאיבדו את זיכרונם ( שם : 248 ) . הוא שקוע בחלומות ולכן חוזר על דבריו בשיחה ארצית בינו לבין מאן דהוא, והוא שואל מה שכבר שאל, אף שכבר נענה ( שם : 383 ) . הוא מודה שלפרקים לכול יש טעם של חלום, של שהות בערפל, ותוהה אם הוא אכן יושב ליד השולחן ואם השיחה הנ“ל אכן מתקיימת ( שם : 483 ) . מצב זה הוא תוצאה ישירה של הדיסוציאציה הכרוכה בפנטוז . היוצר המואס בחייו הארציים מוצא בחלומות מפלט מסבלו וממצוקותיו הקיומיות, אבל גם למפלט זה יש מחיר, והוא ההתנתקות מהחיים . עם זאת, סוארש כותב בפירוש שהוא מעדיף חיי חלום על החיים המציאותיים . מהחיים ביקש, לדבריו, רק שיחלפו על פניו בלי שירגיש בהם, ושלא ידרשו ממנו דבר ( שם : 454 , 583 ) ...
אל הספר