92 אספת עם בנפש אחת 87 אינו מסוגל לסמוך על עצמו ולכן מסיק שאינו מתאיםתוכניותיו, לחיים ואינו יודע לחיות ( הע“ל : 177 , 515 , מעמ“ה : 38 , סה“נ : 326 ) . לא מדובר רק בתוכניות הגרנדיוזיות, אלא גם בפעולות טריוויאליות כהדלקת סיגריה או טריפת ביצה ( מעמ“ה : 337 , 350 , ס“פ : 252 ) . גם אם רצון כלשהו מפעם בקרבו, נבצר ממנו להגשימו ( הע“ל : 187 , 349 , 387 , 437 , 546 ) . בין החיים לבינו קיים אפוא גשר שבור ( שם : 259 , 531 ) , כרויה תהום ( שם : 187 ) , או בניסוח סוארש : “ביני ובין החיים היו תמיד זגוגיות כהות“ ( סה“נ : 244 , 607 ) . פסואה חי ביקום כיצור מעולם אחר . אינטואיטיבית נראה לו ששום נסיבות חומריות לא יתאימו לו . נסיבות הגורמות לאחרים, ל“בני האדם ההמוניים“, לנחול הצלחות ודאיות, הן ברכה לבטלה כשמדובר בו, כי נגזרה על נסיבות 88 פסואה יודעאלה תוצאה “בלתי-צפויה ומזיקה“ ( שם : 419 - 420 ) . בשכנוע פנימי עמוק שגם גדול מאמציו יסתיים בכישלון . משום כך הוא סבור שהוא מושא של “עוינות אלוהית“ או של “ביש מזל מולד“ ( שם : 466 ) . אין לו הסבר אחר ל“סדרת האסונות המגדירה את חיי“ ( שם : 420 ) . המשורר מהלך ב...
אל הספר