ההטרונימים 43 מדגיש את השוני בינו לביניהם, אך בנשימה אחת מציין שהוא כשלעצמו חסר אישיות . אם הוא חש שאישיות כלשהי עולה בתוכו, הוא מבין 45 מייד שמדובר בישוּת חדשה השונה ממנו, אף כי יש בה גם דמיון אליו . פסואה מדמה את עצמו לאם המספרת על הולדת ילדיה, והוא רואה בהטרונימים מעין בנים אינטלקטואליים ( ס“פ : 255 , 2 ) . הוא מדגיש שאנושיותו ניתנה להם, ולדעתו ירשו ממנו אחדים ממאפייניהם . כך, כיום הוא נקודת המפגש של אנושות קטנה השייכת רק לו . אולם בד בבד עם אמירות אלה הוא מתאר את עצמו אך ורק כנקודת מפגש, כמדיום, כמוציא לאור וכמבצע ספרותי של המחברים שבשמם הוא כותב . לדבריו, הוא, אשר יצר את כולם, היה שם פחות מכולם . דומה שהכול התרחש בלעדיו ( שם : 257 , 5 ) . תוצאת הריבוי בנפשו היא שהוא חש כי אין לו כלל אישיות משל עצמו ( שם : 2 , 262 ) . הוא מרגיש שיכולתו להוות כלי קיבול לכולם נובעת מהיותו כשלעצמו כלי ריק, אפסי וחלול, במה ריקה : “אני יכול לדמיין את הכול, כי אינני דבר כלשהו . אילו הייתי 46 דבר כלשהו, לא הייתי יכול לדמיין“ ( סה“נ : 76 ) . 45 ס“פ : 2 . פסואה הביע את ספקותיו בדבר קיומו הממשי . הוא כינה את...
אל הספר