א ת י ב ן-ז ק ן 248 סיפור למיצב, מפי איל דונגי מגיל שש או שבע : היה לי טאייר, – קצת מעורפל – ן ילדותיש לי זיכרו צמיג של מכונית, ונהגתי לקחת אותו ולגלגל אותו . את יודעת, יש שיטה כזאת לגלגל אותו ולרוץ אחריו, אז הייתי מגלגל אותו מהבית עד לחורשה . אני איכשהו הייתי משוכנע שאני הולך לפגוש – וכל פעם שהלכתי לשם שם, באזור שבין הכביש לחורשה . . . ואני לא יודע מה באמת את אלוהים . . . . אני רק זוכר את ההליכה הזאת, עם ההתכוונות . . . קרה כשהגעתי לשם בוש ניגשתי לנושא הזיכרון מתוך המחקר האישי שלי בפולקלור, על האופן זיכרוןעם וסיפורים אישיים . -עם, סיפורי-זיכרון אישי וקהילתי מועבר דרך שירי הוא חומר יצירתי שמלווה כבר שנים גם את איתן, בהיבטים השונים של יצירה , שהיא תלויתמוזיקה האנושית של תפישהיקלית : היבט ראשון הוא עצם הזמו היא אחת הפעולות הקוגניטיביות המורכבות ביותר מוזיקהזיכרון ; הקשבה ל- ולף בזמן, למפּוֹתבמהלך הצלילי החדרך ציונישל המוח כשהוא מנסה לחפש מוטיבים, חזרות, מנגינה ומקצב, ולארגן אותם בתבניות . היבט שני הוא העיסוק עממית : השימוש במנגינות ומודוסים עממיים כאבני במוזיקההמתמיד של איתן – עם, שבהם הז...
אל הספר