דמות המתיישב 365 העולה, מפני העיקרון הציוני של עבודה עצמית . הקיבוץ תבע את הכשרתו של כל מתיישב כהכרח שאין לוותר עליו . הוא ציפה כי העולה יצטרף אליו כחבר וכיצרן, לבטח לאחר שהקיבוץ הופקד על עיבוד מהיר של קרקעות נטושות, בעיקר בשל ניסיונו וכלי הייצור שהיו ברשותו . בכך ביקש הקיבוץ לפתור את בעיית ייצורו המהיר והרב של המזון ולענות אף על צרכי הביטחון והמדינה, שדרשו התיישבות ליד הגבולות . בכך דחה הקיבוץ את המדיניות הממלכתית על כל ביטוייה . את הניגוד המהותי שבין התפיסות על דמותו של המתיישב ניתן לצמצם לשאלת היחס שבין היצרן להכשרתו : מכאן גישה המשלבת בין הצרכים — בין צרכי הייצור לבין הכשרת היצרן ; ומכאן גישה המוציאה צורך אחד מפני משנהו — ייצור המוני וזול המבטל את הצורך בהכשרת היצרן . הניגוד בין הגישה התנועתית לממלכתית היה בכל שאלה ושאלה : בהכשרת המתיישב ; בקצב ובתכנון ההתיישבות ; בדרכי העבודה ובאופני הייצור . תנועת המושבים אימצה את הקו הממלכתי בהתיישבות . היא עשתה זאת עוד בטרם ידעה מה יהיו פני ההתיישבות החדשה : האם יעלו העולים להתיישב במושבים, או שמא לא . כל הפולמוס התנקז למעשה לשלוש שאלות שהדהדו ...
אל הספר