132 דוד מרקיש "קרימצָ'קים" שאימצו את מנהגי הטטארים לא פסחו גם הם על רצועת חוף זו . הנוכחות היהודית הורגשה בקרים, במידה רבה או פחותה יותר, מאז ימי זוהרו הקדומים, במשך אלפיים ומאתיים שנים . ערב מהפכת פברואר 1917 מספר היהודים בקרים עמד על כשבעים אלף : מעט פחות מתשיעית מכלל אוכלוסייתו הססגונית . לא אטען ש"קרים הוא שלנו", אך גם לא 121 אסתכן באמירה שהוא זר בתכלית, כמו אוגנדה למשל, או האי קוֹלגוּיֶיב המכוסה קרח . לכן המתיישבים ( או המיושבים מחדש ) החקלאיים היהודים, שהג'וינט גילה עניין ער כל כך בגורלם מאז תחילת שנות העשרים, מצאו בערבות קרים הצפוני את בני עמם ששרדו בנס - מתבקש לכלול אותם כמין בסכנת הכחדה בספר האדום - והכו כאן שורש מאז ימי הצאר, כשכמעט כל חצי האי נכלל בתחום המושב . משקיפים אחרים מציעים גרסה אחרת : בני אברהם, יצחק ויעקב הדינמיים וקלי התזוזה הופיעו במחוזות קטיפה אלה והשתקעו בהם מוקדם פי כמה, במאה השנייה לפני הספירה הנוצרית . החילופים השרירותיים של שליטים ומשטרים בקרים מעלים על פנינו חיוך תמה : איך הסתחרר לו אבזם הזהב של הרצועה האירופית הדרומית ! עוד לא הספיקו עינינו להסכין לשלטון ...
אל הספר