164 טל שריר - וולפה הנמצאת בבסיסה של כל מחשבה״ ( קופלנד, 2013 : 169 ) . היכולת של האנליטיקאי והאמן לחוות דיכאון היא המאפשרת הן לזה והן לזה ליצור . זו היכולת לשאת ולעבד את החרדה מפני אובדן האובייקט והעצמי, המופיעה כתוצאה מפגיעה והרס האובייקט, כמו גם היכולת להתאבל ולהפנים את האובייקט שאבד, ולאחר מכן לשקם ולתקן את האובייקט ההרוס . תהליך היצירה הוא תהליך של עידון, שבו מתבטא הקשר עם האובייקט הפנימי שנהרס או אבד . בתהליך היצירה נבנה דבר מה שהוא חדש, אך עדיין נטוע בקשר שהיה . כולנו נעים רגשית מהעמדה הדפרסיבית ( קליין, ,1935 1940 ) לעמדה הסכיזו- פרנואידית ( קליין, 1946 ) , כלומר מהמקום הנפשי השלם למקום הנפשי החלקי, המפוצל, המכחיש, הנָס מאֵבֶל בעזרת תיקון אידאלי- מאני . לעתים, תחושת הפגיעה באובייקט או אובדנו היא כה קרובה ומאיימת, שהחוויה היא של סופניות הממשמשת ובאה . הקיום האישי נחווה כנתון בסכנה ממשית, והתוצאה עלולה להיות איום ושיתוק . ברגעים אלה לא מתאפשרת יצירתיות או מחשבה מעדנת והעולם הפנימי נחווה כהרוס . אלה הם רגעים שבהם האנליטיקאי עלול גם כן לחוש את תחושת הסופניות שלו או של האנליזנד . בר...
אל הספר