עדות הדדית בין כותבת לקוראיה בספרה של אתי הילסוּם 'השמיים שבתוכי', 1943-1941

124 מירב רוט של היהודים בהולנד עד ליום שבו נספתה במחנה ההשמדה . היא עברה טיפול אצל פסיכו-כירולוג בשם יוליוס ספיר ( Spier ) , שברח מברלין לאמסטרדם לפני המלחמה . הקשר עם ספיר הפך במהרה למרכז עולמה, ובמסגרתו התערבבו יחסי ההעברה שלה כלפי המטפל עם יחסים ממשיים שנרקמו ביניהם, יחסים אשר חצו 1 לצד זאת עולה מתיאוריה, שיחסים גבולות, כולל גבולות מיניים . אלה גם הרקיעו שחקים אל מעבר לכוחה הממוטט של המציאות שבה חיו . הם עברו את המלחמה ביחד, וספיר נותר האדם הקרוב לה ביותר עד מותו, ובמובן הפנימי, גם עד מותה שלה . ביומנה היא מכינה עצמה לעתידה כסופרת, מעמד שמתממש לאחר מותה עם פרסום היומנים הערוכים בספר השמיים שבתוכי . דרך דוגמא יוצאת דופן זו של יצירה בתנאי סוף-עולם, אבקש להתמקד בכוחה המרפא של העדות ההדדית שמעניקים הכותבת לקורא והקורא לכותבת . הספר מהווה עדות כתובה יוצאת דופן לכוחה של הנפש האנושית לחרוג אל מעבר לתכתיבי המציאות הממשית, לכונן בה משמעות, ולחולל בה חסד גם מול הנורא מכול . ספר זה זכה לקריאות ולפרשנויות שונות, שלא אכנס אליהן בפרק הנוכחי . אבקש להתמקד בכוחה של ברית המילים בין הכותבת לקוראיה כמ...  אל הספר
רסלינג