אופרה כמצע לתיאוריה ׳פרסיפל׳ של ואגנר

100 משה ברגשטיין הצורך לתקשר כרוך בתפיסתו של ביון את מהות החוויה הרגשית ככזו המפעילה לחץ על הנפש לעשות טרנספורמציה ולמצוא לחוויה פשר ומשמעות ( ביון, 1967,1962 ) . אפשר לכנות תקשורות קוהרנטיות אלה נגזרות - נרטיביות או אחרות - של חוויות רגשיות . מכאן אנו יכולים להבין שכל מבע, החל מאנחה, המשך במשפט, סיפור או חלום, וכלה במשהו שנתייחס אליו כאל מיתוס, כולם מחזיקים בתוכם קונסטלציה ( או ריבוי קונסטלציות ) של חוויות רגשיות ( ביון מכנה זאת "צירוף קבוע של יסודות אלפא" ) . מכך נובע רציונל הפירוש של סיפורים שמופיעים באסוציאציות של המטופל, כאמצעי לטרנספורמציות נוספות לחוויה הרגשית שבבסיסן . זהו למעשה תהליך החיים - טרנספורמציות תמידיות של חוויות רגשיות לכדי מחשבות ברמת מורכבות משתנה . המיתוס, כמו החלום, משמש לקשירה של מרכיבי החוויה הרגשית החבויה בו לנרטיב קוהרנטי שמאפשר אגירה בזיכרון ותקשורת של החוויה בצורתה המותמרת . לטענתו של ביון, הפונקציה של המיתוס ביחס לחברה אנלוגית לפונקציה של החלום ביחס ליחיד ( 1992 Bion, ) . סיפור החלום מחזיק את גרסת הפרט 1 במובן הזה לחוויה הרגשית שאותה הוא זוכר ומסוגל לתקשר ...  אל הספר