130 יובל קרניאל | עמית לביא- דינור בעלי הכוח והשררה, שכמו ניתנו להם מאלוהים או נלקחו על ידיהם בכוח הזרוע או המסורת או הכסף והשליטה במשאבים, אלא שלטון נבחר, המבוסס על הרצון החופשי של הציבור כולו, ולכן זוכה לאמונו . זה אמון שיש לחדשו כל קדנציה באמצעות הליך הבחירות, שמאפשר להביע חוסר אמון ולהחליף את נציגי השלטון בכל שדרת השלטון, לרבות השלטון המקומי, המחוזות, הערים, המדינה, והפדרציה או האיחוד . במשטר הדמוקרטי מצטמצם ההבדל בין לגיטימציה לאמון, שהרי הלגיטימיות של השלטון נשענת על הבחירה, כלומר על הצבעת האמון של העם, ולא על זכות אבות, ציווי אלוהי או כוח הזרוע . לפיכך, כאשר נסדק או מתערער אמון הציבור בשלטון, נפגמת גם הלגיטימיות שלו, שהרי אין לו מקור אחר לבססה . בשיטות אחרות של משטר או שלטון אחרים אפשר לבסס לגיטימציה ממקורות אחרים שאינם אמון ישיר של הציבור בבחירה בנציגים, כגון מסורת או אידיאולוגיה, לדוגמה, דת ומלוכה מסורתיים או האידיאולוגיה הקומוניסטית, הנאצית או כוח הזרוע של צבא, שלטון שנשען על זכות אבות של מנהיג דיקטטורי שמשמש דמות אב כמו בצפון קוריאה או בסוריה, או משטר דתי מהפכני כמו באיראן ....
אל הספר