זרות היישוב היהודי ואי־התמזגותו עם תושבי הארץ הוותיקים

199 הולדת הסכסוך 441 תושביה על הערבים, מהם תראו וכן תעשו . וכן במלבושים" . החדשים של הארץ לא שיערו בנפשם שיהיה עליהם לשנות את מנהגי לבושם, אשר לא התאים לנוף היישובי גם מבחינת מראהו, זרותו ובעיקר אי-התאמתו למציאות חייהם החדשה, ובוודאי לא לחבוש למשל מגבעות שמתאימות למציאות ולשגרה אירופיות אך לא להוויה המזרח-תיכונית . "לא טוב עושים הלובשים כובעים 442 אולם מנהגי רוסיים שהם כידוע כצנינים בעיני ילידי הארץ" . לבוש אלה לא יצרו בעיות וסכסוכים אלא דברים אחרים שגם הם היו זרים ליושבי הארץ היהודים . מנהגים רבים שהיו מקובלים על הערבים יצרו התנגדות בקרב היהודים, שחשו שהם סותרים את האינטרס הבסיסי של עם השב אל אדמתו, ועל כן גם גרמו לתגרות . החשוב במנהגי הארץ בעיני הערבי היה מנהג המרעה הערבי, שעל פיו כל אדמת בור היא שטח הפקר שעליו יכול כל אדם לרעות את עדריו, ואשר מיעוט קטן מהיישוב היהודי נטה לקבלו מתוך סברה שיש לנהוג בערבים במתינות, ושחובה מוטלת על בני המושבות לעשות כמוהם . "על דעתי [ כותב י . מ . פינס ] , צריכים אחינו הקולוניסטים להתנהג כמנהג הארץ, ואם עם הארץ מהיר לרעות על שדה בור של אחרים חובה מוטלת ...  אל הספר
רסלינג