יחסם והתנגדותם של הלאומנים הערבים ליישוב היהודי ולמפעלו הציוני 1914-1904

145 הולדת הסכסוך בייחוד בקרב המוסלמים שביניהם, כשם שניתן ללמוד מדבריו של גרמני בן התקופה הנדונה, ד"ר יוליוס ביהמר, שנושא חיבורו בשנת 1901 היה "ארץ ישראל באור המשבר הנוכחי במזרח", ושחזה עוד בראשית המאה ה- 20 את ההתעוררות הלאומנית הערבית על תוצאותיה האפשריות, המצוטטת בספרו של מיכאל אסף : מה יהיה אם בארץ ישראל, דוגמת מצרים ( סיסמת המפלגה הלאומית שם : מצרים למצרים ) , תוכרז סיסמא "פלשתינה לפלשתינאים ? " המסקנה העקיבה היא, כי כל רכוש האירופיים, בתי החולים ומוסדות החינוך של האוונגליים, המנזרים ובתי האשפוז של הקתוליים, בניינים וקרקעות של יהודים - יוחרמו ויוחזרו לילידים ואל נא יאמר איש : לא ייתכן . . . הערבים מסתירים את רוגזם על "מסע הצלב בדרך של שלום" של האירופאים בכיבוש ארצם . אמנם הם נחשלים מבחינה כלכלית ופוליטית, אולם מאז הופיע התנועה הציונית, הפועלת בשיטתיות בכל התחומים ומבקשת לכבוש את ארץ ישראל בדרך שלום, כדי להקים מבנה מדיני יהודי עצמאי בשלטונו העליון של הסולטאן, הובלטה הסכנה לערבים . לכן הם מבקשים דרכים למנוע אותה . 303 מכל מקום, על עמדתו של רווחי אל-ח'אלידי כלפי התנועה הציונית אפשר הי...  אל הספר
רסלינג