62 אבשלום ארבל היושבים בירושלים ומחכירים - ע"י המיסדים, או ע"י שאר אנשים - אדמתם לפלאחים אשר לפתע פתאם יעלה ויבוא חלק חכור מפלאח אחד באמצע השדות של אחינו העובדים, והפלאח גונב על ימין וגוזל על שמאל, כל עוד שלא יוסרו המכשולים האלה, אין תקוה כי ישבעו אפילו הקולוניסטים היותר מצוינים בעבודתם להם, והאדמה תישאר סוף כל סוף שממה . . . . . . בין חלק וחלק ( של איזה קולוניסת ) יחרוש פלאח אחד אשר חכר אדמה מפלוני אלמוני בירושלים או ממורשה שהחכיר לו אדמת פלוני היושב בביאליסטאק, וקולוניסט זה היושב ואוכל מתמיכת חובבי ציון אוחז לו אריס מהפלאחים שיש לו קרובים ומיודעים, והפלאחים האלה יש להם פתרון פה להשאר בלילה על אדמתם החכורה, באמרם כי רוצים הם לשמור תבואותיהם, וביני לביני ילחכו את כל כליחוך השור, מרבית התבואה יאכלו בהמתם, ויתרם יגנבו דים . 122 זאת ועוד, שלוש שנים לפני כן - בעצם תקופת המשבר של היישוב - התנהל פולמוס בעיתון השקפה על אודות ההחכרה לערבים . העורך, אליעזר בן יהודה, כתב על המצב העגום במושב ועל תועלת הבריחה לחוץ לארץ מקסטינה : "משמנה עשרה בתי אבות שבה 14 בחורים יצאו למדינות הים ועוד אחרים מוכנים...
אל הספר