אחרית דבר

100 הניסיון הזה, את החוויה הזאת . כשליש משלוש מאות הסיפורים הקצרים שכתב מופסאן נשענים על המוטיב החוזר הזה, אבל סיפורים רבים אחרים שאינם מתייחסים ישירות להפרעות אישיותיות נוגעים למה שמייצגת עבורו נפש האדם, נושא שהעסיק והטריד אותו רבות . משפט מפתח אחד נראה לי כמייצג את ההיקסמות האינטימית הזאת : ״רוח האדם מסוגלת לכול״ . התפקוד המסתורי הזה של הנפש היא גורם ישיר לחרדה כיוון שהוא מעלה את הבעיה הקריטית של הגבולות בין הנורמלי והפתולוגי, בין תבונה לטירוף . חרדת ההזדקנות, חרדת הבדידות וחרדת המוות אינן מגיעות לדרגה כה קיצונית ביצירתו אלא בגלל שהן מובילות לשערי הדמנציה עם שיירת הרעיונות המקובעים, של נוירוזות אובססיביות ושל הזיות . [ . . . ] מופסאן נמשך, נלהב ונסער משאלות הנוגעות לפתולוגיה של המוח ומהמחקרים הפסיכולוגיים העדכניים לתקופתו . הוא נוכח בשיעורים שהעביר פרופסור שַרקוֹבסאלפטרייר וב״השמכאן״ הוא מצטט ישירות את אסכולת ננסי כשהוא רומז לעבודותיהם של דוקטור לִיֵיבּוֹ ( Liébault ) 8 , פרופסור ברנהיים ( Bernheim ) 9 . Ambroise - Auguste Liébeault 8 ( 1823 – 1904 ) , רופא צרפתי, נחשב לאבי ההיפנותרא...  אל הספר