ג י ד ה מ ו פ ס א ן 68 חשבתי על כך במשך חודשים, חודשים על חודשים, ומעט מעט, בהירות מוזרה שרתה בי, ובהירות זו השכינה שם לילה . למעשה, אברינו הם המתווך היחיד בין העולם החיצון לבינינו . פירוש הדבר כי הישות הפנימית, שהיא האני, נמצאת בקשר, באמצעות כמה סיבים עצביים, עם הישות החיצונית, שהיא העולם . מלבד שישות חיצונית זו חומקת מאיתנו בשל ממדיה, המשכיותה, תכונותיה האין-סופיות והבלתי חדירות, מקורותיה, עתידה או סופה, צורותיה הרחוקות והתגלויותיה האין-סופיות, אברינו עדיין אינם מספקים לנו על החלק שאנו יכולים להכיר אלא ידיעות לא ודאיות ומעטות . לא ודאיות מפני שתכונותיהם של אברינו בלבד הן שקובעות למעננו את התכונות הנראות לעין של החומר . מעטות מפני שחושינו מונים רק חמישה, שדה חקירותיהם וטבע גילוייהם מצומצמים מאוד . אסביר את עצמי — העיניים מורות לנו על הממדים, הצורות והצבעים . הן מטעות אותנו באשר לשלושה עניינים אלה . הן אינן יכולות לגלות לנו שהחפצים והיצורים בעלי הממדים הבינוניים, בהשוואה לגובה האדם, דבר שהוביל אותנו לכנות במילה ׳גדול׳ דברים מסוימים ובמילה ׳קטן׳ כמה אחרים, אך 69 מ כ ת ב ש ל מ ש ו ג ע ור...
אל הספר