ג י ד ה מ ו פ ס א ן 34 הניא אותו עד מהרה להסתובב . הוא הסתכל לראות אם הוא מכיר את הכלב הזה — לא, הוא לא ראהו מעולם . הייתה זו כלבה רזה להחריד ולה שתי פטמות מידלדלות . היא דידתה מאחורי האיש, מראיה דווי ורעב, זנבה בין כפותיה, אוזניה דבוקות לראשה . היא נעצרה כאשר הוא נעצר, שבה והלכה כאשר הוא שב ללכת . הוא רצה לגרש את שלד החיה הזה וצעק : ״לכי לך . תואילי בטובך להסתלק ! — הו ! הו ! ״ היא התרחקה צעדים מספר והתיישבה על אחוריה, ממתינה ; אחר כך, משרק שב העגלון ללכת, החלה היא ללכת אחריו . הוא העמיד פנים שהוא אוסף אבנים . החיה ברחה מעט רחוק יותר ופטמותיה הרפויות מיטלטלות בחוזקה ; אך היא שבה והתקרבה ברגע שהאיש הפנה את גבו . אזי העגלון פרנסואה נמלא רחמים וקרא לה . הכלבה קרבה אליו במהוסס, עמוד השדרה כפוף כמעגל, וכל צלעותיה מגביהות את עורה . האיש ליטף את העצמות הבולטות, ונרגש כולו מהחיה המרודה אמר : ״קדימה, בואי ! ״ מייד כשכשה בזנבה, כי חשה שהתקבלה, ובמקום להישאר מאחורי עקביו של בעליה החדש החלה לרוץ לפניו . הוא הושיב אותה על הקש באורוותו ; אחר כך רץ למטבח להביא לחם . לאחר שאכלה לשובע נרדמה מגולגלת ככ...
אל הספר