174 פרק תשיעי הקדמה בפסיכואנליזה "התנגדות" פירושה מנגנון הגנה נפשי מפני התבוננות פנימית . המונח משמש לתיאור התנהגויות שונות של הימנעות מהעלאת תכנים לא-מודעים אל המודע . המטופל נמנע באופן לא- מודע מחשיפת דחפים, רגשות או זיכרונות שמאיימים על האיזון הנפשי שלו . ההתנגדות ניכרת בכל התנהגות של חוסר שיתוף פעולה בטיפול : סירוב לקבל פירוש מסוים, שתיקה או דיבור החוזר על עצמו, איחורים לפגישות וביטולים של פגישות אי-הגעה אליהן . בהקשר זה התנגדות היא ביטוי של תקיעוּת, סטגנציה, של סירוב להתפתח או ניסיון למנוע התפתחות . במחשבה הביקורתית המילה "התנגדות" נושאת משמעות שונה בתכלית . היא אינה מתארת סירוב "לעשות את הדבר הנכון" או כישלון בעשייתו, אלא את המאמצים האקטיביים של המוכפף להיאבק בשליטה, ובכך היא נטענת במשמעות פוליטית . בעבודה סוציאלית מודעת-עוני התנגדות פירושה מאבק בעוני ובמצוקה והיא כוללת את כל המחשבות, הרגשות, הפעולות וההתנהגויות של בני אדם המבטאים חוסר נכונות שלהם לקבל את מצוקתם . התנגדות יכולה להתבטא בגלוי ולהיות בעלת משמעות נורמטיבית, אך היא יכולה להיות גם סמויה מן העין או אף להתבטא בהתנהגויות ...
אל הספר