על כאב רגשי 163 הללו התמודדו כל חייהן עם סבל ועם כאב והן ממשיכות להתמודד איתם . הן אינן "מתרגלות" לסבל ולכאב ; חושיהן אינם קהים . חלף זמן רב עד שהבנתי כי הנשים שראיינתי חיות עם כאב ומנסות לחלוק אותו איתי, ובוודאי עם אחרים . בעיקר הופתעתי והזדעזעתי מן התדירות הגבוהה שבה שמעתי מן הנשים שהן "מדוכאות", שהיו להן בעבר מחשבות אובדניות, ושגם היום יש להן מחשבות כאלה מכיוון שהן כואבות את ילדותן או את בגרותן באופן שגרתי, כמעט יומיומי ; הכאב לא נגמר . הן לא דיברו על הכאב בעקבות שאלה שלי . לא כיוונתי אותן לדבר על הרגשות שלהן, מעולם לא שאלתי במפורש : "אז איך הרגשת ? " אדרבה ; ניסיתי להשיל מעליי את המיומנויות המקצועיות הטיפוליות, מכיוון שרציתי לשמוע את הנרטיב שלהן, שהוא לא בהכרח נרטיב פסיכולוגי . כששאלתי שאלה שנועדה להשיג מידע נוסף השתדלתי לשאול שאלות "אנתרופולוגיות", שכוונו לעולם המעשה, כגון : "אז מה עשית ? מי עזר לך ? " כשהרגשתי שיש בסיפור משהו קשה במיוחד, הייתי אומרת : "זה קשה, קשה מאוד" . תגובה כזאת נראתה לי הכרחית במקרים מסוימים, כשהרגשתי שאם לא אתייחס לקשיים של האישה, איראה כאילו אינני מקשיבה ל...
אל הספר