אל אומןלֶ ב בןלס "יליבוי"י 193 שיושבים וחוקרים בספרייה . הייתי מוקפת בספרים, וחיפשתי נואשות את הספר שבו מופיע המאמר שביקשה המרצה לקרוא . רק שעתיים קודם לכן נכנסה לכיתה ד"ר טובה ליכטנשטיין . היא נראתה לי אישה חכמה וידענית . ידעתי שהיא רבנית, אשת ראש ישיבה ובת של ראש ישיבה, ונפעמתי כשראיתי שהיא משדרת מאה אחוזים של מקצועיות . התבוננתי בה בניסיון לא להפסיד מילה, ובתוך כך השתדלתי לעכל את מה שאני רואה — כן, זה יכול להיות . אפשר להיות "בת של" ו"אישה של" ואם לשישה ילדים, וללמד באקדמיה . מלמלתי לעצמי ביציאה מהספרייה, "אני . אהיה . דוקטור . " בסביבתי הקרובה כמעט לא היו אנשים שלמדו או לומדים באוניברסיטה . כל חברותיי הטובות למדו הוראה במכללות דתיות . הרגשתי שנכנסתי לעולם חדש, מוזר ולא מוכר . עולם עם שפה וכללים משלו . בעולם הזה צריך לעבור מכיתה לכיתה, בשונה מהאולפנה, שבה — כמו בכל תיכון — המורים באו אלינו . לפחות ידעתי מה זה סמסטר — שמעתי את שני המושגים ממדריכה לשעבר, שלמדה באוניברסיטה . אבל כשהמרצה אמרה שהיא מחלקת לנו סילבוס, לא היה לי מושג מה זה, אם זה עשוי מנייר או ממשהו אחר . רציתי לשאול, אבל ל...
אל הספר