112 אלליא ןאיל הפלאות התרוצצתי בין הבניינים השונים באוניברסיטה, מנסה למצוא את מיקום השיעורים . מצאתי נחמה בספרייה, שם ביליתי שעות ארוכות . עקב בצד אגודל רכשתי ידע וחברים, והצלחתי להתמצא ביתר קלות במסדרונות האוניברסיטה . פעמים רבות סייעתי לסטודנטים חדשים להתמצא ולארגן את מערכת השעות באופן מיטבי . הייתה בכך תחושה של שליחות . בעזרת נחישות והשקעה מרובים, קצרתי לאחר שלוש שנים את הפירות, וסיימתי בהצלחה את לימודיי לתואר ראשון . אמא שלי וכל המשפחה הגיעו למעמד סיום התואר . לאחרונה קראתי את הספר 'החברה הגאונה שלי', אחד מהרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה, שבו ישנן שתי דמויות מרכזיות : לאחת מתאפשר ללמוד ולהתפתח, ולשנייה, אף על פי שהיא יותר חכמה, אין אפשרות כזאת . חשתי הדהוד והזדהות עמוקה עם הספר, שכן ראיתי כיצד הגורם הכלכלי מונע מתלמידים מוכשרים מאוד ללמוד . ושוב עולה בפניי בבואתה של חנה, אמי, ואני מבינה שרק בזכות תמיכתה יכולתי לסיים את התואר . כמאמרו של רבי עקיבא, "שלי ושלכם שלה הוא . " בזכות האמונה והרצון שלה להעניק לי את הכלים להגשמה עצמית, אמי, שלא יכלה להרשות לעצמה את האפשרות ללמוד לתואר אקדמ...
אל הספר