תעמולת מלך 53 את יוקרתו . מנהיגים כריזמטיים ) וכאמור בפרק ,5 "מעשה השכנוע של המלכות", כאלה היו שאול ודוד ( השתדלו דווקא להיראות תכופות בקהל כדי שיכירום . למנהיג כזה הייתה יכולת לסחוף את שומעיו והוא לא חשש לאבד את הילת הכבוד שלו בגלל נוכחות יתר . מלך שהיה בעל תכונת מנהיגות כריזמטית, ודאי הרבה להופיע בפני קהל היעד שלו יותר ממלך חסר תכונה זו . אם הנחה זו נכונה, אפשר להסיק כי מלכים שמסופר עליהם שנהגו לשוטט בממלכתם היו בעלי כריזמה ) או שיערו שהיו בעלי כריזמה . . . ( . אין ספק שאמירה זו נכונה ביחס לכל מייסד שושלת, שאחת מתכונותיו העיקריות הייתה מנהיגות כריזמטית . ללא תכונה זו ספק אם יכול היה להנהיג צבא נאמנים להפלת השלטון הקודם . כאלה היו בעיקר דוד, עמרי ויהוא . כל מלך בחר את מקומו על הרצף שבין הסתגרות מתמדת מחד גיסא, והופעה תכופה מאידך גיסא . במרכז המדינה, במקום מגוריו של המלך ובפעולתו השגרתית, היה עליו לצמצם את הופעתו בציבור, ואילו בפריפריה היה חשוב שייראה, או לפחות יפגין נוכחות . על יהושפט מסופר שנהג לבקר ביישובי הממלכה בצורה שיטתית ומכוונת : "וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא ...
אל הספר