אורנה קסטל 110 העולם הלשוני — מתווך על ידי האימגו — התצורה הקדמונית של הדברים באינטגרציית ההיסטוריה ) הרשומה כ מילית ( הפרטית . אם כן, מה אנחנו מקבלים מהמטריקס ? הסרט כולו עוטף אמירה השתולה בלבו — ניאו : "למה העיניים כואבות כל כך ? " מורפיאוס : "כי מעולם לא השתמשת בהן" . מה היה שם ? ניאו חי את חייו במטריקס — כל מה שהשתקף בעיניו הסתכם בדימויים . ברגע מסוים מאוד, הקשור כולו ב א חר, הוא נקרא לתפקיד ה אחד . עבור ה א חר זהו רגע שרירותי . גם עבור ניאו עצמו . מה שאיננו שרירותי כלל הנו הקונסטרוקציה של הרגע : התלכדות הגוף המפורק ) הכד והזר ( — גופו שלו — גוף שאיננו יכולים לעולם לתפוס בשלמותו באמצעות קרני האור שהן המציאות שאנו שותפים לה וחולקים אותה, המציאות הלשונית, והמראה הקעורה המלכדת אותן למובן, והמראה השטוחה שמשיבה אחידות מדומה — זהו מורפיאוס — והעין הצופה — עין האחד המוקסם מייעודו הגרנדיוזי ומושפל ממחירו . הקשבתי היטב לדבריו של י' . הוא סיפר חלום שנסב על אמו ודמויות נוספות . הוא קרא להן "דימויים", לא דמויות . הקשבתי גם לר' שמנהל יחסי אהבה ותשוקה במשך תשע שנים עם מי שמעולם לא פגש, ולדבריו ה...
אל הספר