אורנה קסטל 96 הוא מעניק לה את אמונו בכך שתמלא נאמנה אחר הוראתו לפקוח עין פרמננטית, שהרי זה טיבו של פיקוח יעיל — פרמננטיות, על התנהגותם של התלמידים ללא הגבלת מקום וזמן . היא מקבלת על עצמה את התפקיד הזה בכל מידת הרצינות . זאת מבלי לתכנן מה יקרה לה בגוף ובפסיכה בעקבות השליחות הזו . מה שתופר את עלילת הסרט, במערך של מבנה פוליטי ותרבותי המציע את "רצפתו" לכינון עמדה נפשית, הוא המקרי . המבט הבלתי נראה כמעט שמגניבה הגיבורה לעבר המנהל מעצב שורה של גילויים מקריים : את ההתאהבות של הריח, קשורה / בלתי קשורה לאובייקט, את שיכרון התשוקה המינית הילדית מהטלת השתן שלה ושל הבנים שהיא אורבת להם בשירותים, את דחייתה מהגברי, את המיניות הארכיונית של נשות משפחתה, אמה וסבתה, את תשוקתה להיות המבט — תשוקת המציצן . התרגום מוליך שולל : לא היא עצמה אינה נראית אלא היא כמבט אינה נראית — מתוך האיווי המתגלה כמבט של ה א חר היא עצמה הופכת למה שהוא התגלית של האיווי שלה — למבט כשלעצמו . דבר זה מורה על ההבדל בין "התענגות עם המבט" ל"התענגות מהמבט" כאשר השאלה היא מי האובייקט והיכן הסובייקט . האם ה"תיקון" שבתרגום שם הסרט הנו בחזק...
אל הספר