אורנה קסטל 72 הכפייתי, הנאחז חדור אמונה בראיית התמונה כולה, מתעקש להוציא מהתמונה הכוללת בדיוק את הנקודה העיוורת של הכמיהה למה שאינו נכלל בתמונה כולה ואינו יכול להיכלל בה לעולם . כשם שהקשה על כל התווים בה בעת יוצרת "פקק" מחריש אוזניים . החסר הוא לא מה שחסר אלא מה שלא יודעים שחסר ומה שמסרבים לדעת על אודותיו . האינטלקטואל מיוצג כמי שסבור שהוא מחזיק בהשקפת עולם כזו שהעולם לא מצליח לחמוק מהשגחתו, ולכן ללא הגוזמה בדמותה של מלני, הדמות התומכת של הגיבור, היה הסרט נותר בדו – ממדיות שלו . מה שעבד בסרט מקבל ביטוי בפסקתו האחרונה של המונו – טקסט : העולם הוא האבסורד, וחציית האבסורד מצויה בשאלה "למה לא ? ", שבסופו של דבר חשובה יותר מהשאלה "למה כן ? " . תרגיע ! — אין סיבות נכונות — הקופרודוקציה של וודי אלן ולארי דיוויד נותנת בסרט הזה מכת נוקאאוט לציניות : מה שעובד — מרגיע .
אל הספר