] 172 [ פ י ק צ י ה את המותג “מדינה קטנה ומוקפת אויבים", אף שבמקרה המצוטט לעיל מדובר בשילוב נדיר של קורבנות ויוהרה . כבר לפני מלחמת ששת הימים ביטאה תפיסה זו את הצורך הברור והתמידי באויב . אמנם האויב הלאומי הזה היה קיים באופן מובהק מאז 1948 , אך קווי המתאר שלו הלכו והיטשטשו עם הופעת זיכרון השואה כפי שגולם באירוע המדיה הרדיופוני החשוב של ראשית שנות השישים, משפט אייכמן, אשר השיב למרכז השיח את שואת יהדות אירופה המודחקת . אותו אויב שב עם הופעת פעולות התגמול בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים . רק מלחמת ששת הימים שהסתיימה בניצחון מוחץ ובדיכוי האויב הערבי סימנה את סופה של סגת האויבים, לפחות לכאורה, שכן לרגע, כפי שאמר ראש השב"כ המצוטט לעיל, נוצרה תחושה שנעלמו כל האויבים . על פי הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק, “הדמוקרטיות הפלורליסטיות הליברליות-הסובלניות שלנו, נאחזות עדיין [ . . . ] בתפיסה ה'שמיטיאנית' : הן ממשיכות להסתמך על ה- Einbildungskraft [ כוח הדמיון, י"מ ] הפיוטי על מנת שיספק להן את הדמות המתאימה שתאפשר את הפיכות ה-אויב 3 ז'יז'ק ממשיך וטוען ש"האויב משמש כ'נקודת הכפתור'הבלתי נראה לנראה" . ( ה- ...
אל הספר