בין החצר לרחוב: ביקור במרחבי דרמות הטלוויזיה של ג'אד נאמן

] 42 [ פ י ק צ י ה מטרתה המוצהרת של הטלוויזיה הישראלית עם הקמתה לא הייתה 5 בידורית, כפי שהוגדר בחוק רשות השידור, אלא חינוכית ותעמולתית . אפשר להניח שסיבה אחת לכך הייתה הנטייה האנטי-טלוויזיונית שאפיינה את תפיסתו של דוד בן-גוריון אשר חשש מכוחה ההרסני והפופוליסטי ( וכן מהאפשרות שתביא לחיזוק כוחם של יריביו מהימין ) . גישה זו הולידה “אווירה כללית בלתי אוהדת בעליל כלפי הטלוויזיה" . באווירה זו תמכו אנשי רוח ומחנכים שראו בטלוויזיה “מפלצת ניהיליסטית-מודרניסטית" שתביא ל"לוונטיניזציה" של החברה הישראלית ול"הנצחת דפוסי בילוי 6 אנטי-סוציאליים ובורגניים" . הדרמות הראשונות שהופקו בטלוויזיה הישראלית התבססו אפוא על יצירות ספרותיות . לביא-פלינט טוענת כי המניע לדבר היה חתירתם של 7 יוצריה אל אותו “תו האיכות" שמזוהה עם הספרות ועם התיאטרון הממוסד . רם לוי, ממייסדי הערוץ הממלכתי, מספק הסבר נוסף ומייחס את הנהייה הזאת לחוסר ניסיונם של חלוצי מחלקת הדרמה החדשה שייסד אפרים סטן בכתיבת תסריטים מקוריים : “בהיעדר מקור אחר אנחנו פונים אל הספרות 8 העברית" . ואמנם, על פי רוב הדרמה הטלוויזיונית קרובה יותר ברוחה ל"סרט האיכ...  אל הספר