1948 — סיפורם של נתן פנץ וזכי אל־דרהלי

] 288 [ עומדים ב שער למשחקים בציבור לא פחת . לעומת זאת, לא הצליחו מועדוני הספורט הערביים והתאחדות הספורט הפלסטינית לקיים את עצמם . ההתאחדות חדלה להתקיים בדצמבר, המועדונים — עד כמה שידוע — אולי שרדו מעט יותר מזה עד שנסגרו בשל נטישת האוכלוסייה הערבית והגירושים . כמו בעימותים הקודמים, ואולי אף יותר, מילאו ספורטאים יהודים וערבים תפקיד בכוחות הלוחמים ובמאמץ המלחמתי בכלל . לפעמים המשיכו בפעילות הספורטיבית תוך כדי השירות הצבאי . שאלת קיום מפעלים ספורטיביים בעת מלחמה הציפה דילמות חוזרות, בעיקר ביישוב . מצד אחד גרסו אישים בהנהגת הציבור כי חיוני לא להפר את שגרת החיים ולהתמיד בה כסממן לחוסן לאומי וחברתי שמנציח את עוצמת היישוב ; ומהצד האחר חייב המאמץ המלחמתי גיוס רחב, ובעיני רבים צריכת תרבות פנאי בזמן מלחמה קיומית היא בגדר מותרות שגורמת אי-נוחות . האיזון בין השניים נשמר כאשר נמשכו משחקי הליגה ב- 1948 , ובה בעת התגייסו שחקנים . רבים מן השחקנים שהתגייסו, יהודים וערבים, נהרגו . עארף נעמאן ברהום עֻת'מאן היה אחד מהם . הוא נפצע בהתקפה של ההגנה על בית צפאפא, מדרום לירושלים, בראשית ינואר 1948 , בתגובה להת...  אל הספר
עם עובד